צוואות

התיאוריה המשפטית המסבירה את סעיף 25 לחוק הירושה היא מרתקת, אך אין כמו מקרה אמיתי מהחיים כדי להמחיש כיצד עקרונות אלו פועלים בשטח. פסק הדין

כאשר מדברים על פסילת צוואה, המונח "השפעה בלתי הוגנת" הוא המוכר והנדון ביותר. אך סעיף 30(א) לחוק הירושה, הקובע את העילות לפסילת הוראת צוואה, כולל

בלב כל מסמך משפטי מחייב, ובמיוחד בצוואה – המסמך האישי והחשוב ביותר שאדם משאיר אחריו – עומד מושג יסוד משפטי המכונה "גמירות דעת". בלטינית, המונח

בסכסוכי ירושה מורכבים, המתנגדים לקיום הצוואה אינם מסתפקים לרוב בטענה אחת. אסטרטגיה משפטית נפוצה, מתוחכמת ויעילה במיוחד היא להעלות שתי טענות מרכזיות במקביל, כמתקפה דו-ראשית:

בצוואה בעדים, שהיא כאמור הצורה הנפוצה והמומלצת ביותר לעריכת צוואה, לשני העדים החותמים על המסמך יש תפקיד משפטי מכריע, החורג בהרבה מהאקט הטכני של החתימה

אחד התרחישים המלחיצים והמסובכים ביותר עבור יורשים הוא לגלות, בבוא היום, כי הצוואה המקורית של יקירם – אותו מסמך פיזי, חתום וחשוב – פשוט נעלמה.

אחת הדרכים המתוחכמות והיעילות ביותר לתכנון הורשה לטווח ארוך היא באמצעות המנגנון המכונה "יורש אחר יורש", המעוגן בסעיף 42 לחוק הירושה. הסדר זה מאפשר למצווה

עולם המשפט אינו קופא על שמריו. הוא אורגניזם חי, הנדרש להתאים את עצמו ללא הרף לצרכים חברתיים משתנים, לרפורמות מערכתיות, להתפתחויות טכנולוגיות ואף לאירועים לאומיים

בעבר, עיזבונו של אדם היה מורכב מנכסים מוחשיים וברורים: בית, קרקע, כסף בבנק, תכשיטים, יצירות אמנות. היום, חלק עצום מחיינו, מרכושנו, מזהותנו ומזיכרונותינו קיים במרחב

לאחר פטירתו של אדם, מתחיל תהליך מורכב של איסוף כלל נכסיו, תשלום חובותיו, ובסופו של דבר – חלוקת היתרה ליורשים. לעיתים קרובות, במיוחד כאשר העיזבון